ככה עושים פרסום

עזבו אותכם מספרים ולימודים - זה ג'ונגל שם בחוץ ולמי יש זמן ללמוד משהו?

זו כנראה האפליקציה השכיחה בישראל (98% אימוץ בקרב הישראלים – מובילים את השימוש בוואטסאפ בעולם), וההתמסרות הגורפת אליה שינתה את הרגלי השימוש שלנו בטלפון ואת התקשורת שלנו עם העולם: צורת התפעול שלה – במיוחד בצ׳אטים – הרגילה אנשים לתקשר בדינמיקה ואופנים שלא היו נוהגים בהם בתקשורת פיזית ישירה, וככה היא שינתה גם את הדרך שבה הם מתבטאים, יוזמים קשר או שומרים עליו.

שתי משימות שהמטרה המוצהרת שלהן היא לעזור למשתמש לצלוח את האתגרים, המטלות והיום שלו, באפיון ועיצוב ממשק של אפליקציה, התפיסה הרווחת היא שחשוב להקל על המשתמש לצלוח את המשימה העומדת לפניו עד כמה שרק אפשר, ומתבקש שזה יהיה ע״י הקלה בשימוש באפליקציה כדי שתהיה פשוטה, מובנת וזריזה יותר בפעולה ובתוצאות שהיא תשיג. לפעמים, כשהמתכננים דווקא פחות מעוניינים שהמשתמשים שלהם יבצעו פעולות מסויימות, הם יעצבו אותם בצורה מורכבת יותר (שזה כמו לומר ״קשה״ אבל בלי הכוונות הרעות) וכך ישלטו בעקיפין על מה יהיה שימוש רווח ומה יהיה שימוש פחות אטרקטיבי. בצורה הזו – כשהם מכופפים את דרכי השימוש בה לטוב ולרע – הם בעצם קובעים את גורלה לטווח הארוך: עד כמה קל יהיה ללמוד ולזכור את אופן השימוש בה, מה יהיו דרכי השימוש שבהן אנשים ידבקו ועל מה יעדיפו לוותר.

האם ידעתם שהשימוש המקורי של אפליקציית וואטסאפ נועד להיות השארת משפט סטטוס שיוכל להיראות ע״י כל החברים שלכם, וכך הם תמיד היו מעודכנים במצבכם?״ אין מילים לתאר כמה ארוכה היתה הדרך שהאפליקציה עברה מאותו השימוש המקורי שעבורו נוצרה, ועד לקבוצות, קבוצות עם עצמנו, פתקים ותזכורות, סקרים בוטים ותשלומים… זה נגמר איפהשהו?

המכניזם הלא חברותי של וואטסאפ:


עקרונות התפקוד הבסיסיים של וואטסאפ ואופן השימוש בה מכילים בתוכם כמה הפתעות שאולי נוצרו כפיצ׳רים חיוביים אבל אם בעייתיים מאוד במערכות יחסים בעולם האמיתי. דוגמאות? הנה כמה מאפיינים בסיסיים שהתרגלנו אליהם כעקרונות פעולה של האפליקציה – חשבתם פעם למה הם עלולים לגרום?


  1. הסטטוס התמידי ״מחובר״/״נראה לאחרונה״ שהופכים פעולה פרטית (לא לענות, שמירת הזכות לפרטיות) לאמירה חברתית. תרבות הזמינות התמידית שיצרה WhatsApp היא חלק ממה שחוקרים מכנים "לחץ להיות תמיד-און". כפי שמחקר אחד מסביר: "מחקר איכותני הראה שהלחץ להיות 'תמיד זמין' יכול לעורר תחושות של מועקה, חרדה ועצבנות, מה שמוביל אנשים מסוימים לכבות את פונקציית אישור הקריאה בצ'אטים.

  2. השימוש בסימני האישור ✓ אחד או ✓✓ כחול/ירוק/אפור יוצרים לחץ לתגובה, פרשנות יתר ומובילים בסופו של דבר לקונפליקטים במקום לוודאות והרגעה.

  3. מחיקת הודעה (כזו שהוקלדה בטעות ו/או כזו שהתחרטת עליה) תשאיר עדות מצולקת בדמות בלוק חריג בשיחה ״ההודעה נמחקה״ ובכך הופכת פיצ׳ר שנוצר כדי לתקן טעות או לשמור על סוד לכזה שמסמן ומדגיש את העובדה שנעשתה טעות, ומושך אליה תשומת לב. אם ההודעה כבר יצרה התראה לפני שנמחקה, היא נשארת בלוג ההתראות של המכשיר. המשתמשים חושבים שהם "מתקנים" טעות, אבל למעשה הם רק משאירים עקבות מבלבלים וסימני שאלה. בשלב הזה הייתי מספר שזה מפר עקרון בסיסי של שליטת משתמש וחופש (לפי מכון נילסן-נורמן) אבל פה אנחנו כבר מגיעים לטריטוריות של יצירת דרמה, חשדנות ופה כבר אפשר להכריז רשמית שמדובר ב– UX אפל ורע.

  4. קבוצות הוואטסאפ – שנוצרו לצורך קלות הפצה של מסר אחד לקהל בעל מכנה משותף, הם בפועל חדרים רועשים שאי אפשר לעזוב בלי מחיר חברתי. זה מתועד כבר כמה שנים כעומס תקשורת ונוטיפיקציות, עד כדי “peak WhatsApp” – מצב שבו המדיום דוחף אנשים להשתתפות יתר גם כשאין להם מה לומר, או לשתיקה אגרסיבית כתגובה לעומס. הוספה לקבוצה או לחילופין: הפיכת שיחה פרטית לקבוצתית – היא פעולה קלה. ניהול הקבוצה, השתקה, יציאה בלי לפגוע – דורשים יותר צעדים ויותר מודעות. זה יחס הפוך למה שהיינו רוצים במוצר תקשורת.

שתי משימות שהמטרה המוצהרת שלהן היא לעזור למשתמש לצלוח את האתגרים, המטלות והיום שלו, באפיון ועיצוב ממשק של אפליקציה, התפיסה הרווחת היא שחשוב להקל על המשתמש לצלוח את המשימה העומדת לפניו עד כמה שרק אפשר, ומתבקש שזה יהיה ע״י הקלה בשימוש באפליקציה כדי שתהיה פשוטה, מובנת וזריזה יותר בפעולה ובתוצאות שהיא תשיג. לפעמים, כשהמתכננים דווקא פחות מעוניינים שהמשתמשים שלהם יבצעו פעולות מסויימות, הם יעצבו אותם בצורה מורכבת יותר (שזה כמו לומר ״קשה״ אבל בלי הכוונות הרעות) וכך ישלטו בעקיפין על מה יהיה שימוש רווח ומה יהיה שימוש פחות אטרקטיבי. בצורה הזו – כשהם מכופפים את דרכי השימוש בה לטוב ולרע – הם בעצם קובעים את גורלה לטווח הארוך: עד כמה קל יהיה ללמוד ולזכור את אופן השימוש בה, מה יהיו דרכי השימוש שבהן אנשים ידבקו ועל מה יעדיפו לוותר.

האם ידעתם שהשימוש המקורי של אפליקציית וואטסאפ נועד להיות השארת משפט סטטוס שיוכל להיראות ע״י כל החברים שלכם, וכך הם תמיד היו מעודכנים במצבכם?״ אין מילים לתאר כמה ארוכה היתה הדרך שהאפליקציה עברה מאותו השימוש המקורי שעבורו נוצרה, ועד לקבוצות, קבוצות עם עצמנו, פתקים ותזכורות, סקרים בוטים ותשלומים… זה נגמר איפהשהו?

תארו לעצמכם שאפשר היה להצמיד קבוצות מסויימות לארכיות – לנצח...

פראדוקס של שימושיות – קל מדי לעשות את הדבר הלא נכון


אחת הבעיות העמוקות ביותר ב-WhatsApp נעוצה בעיקרון עיצוב בסיסי – האפליקציה מקלה באופן משמעותי על ביצוע פעולות שלרוב דורשות תיקון או הסבר נוסף, בעוד שפעולות שהיו צריכות להיות פשוטות הופכות למסורבלות. מחקרים הראו שמשתמשים מתקשים עם היררכיה ויזואלית לא עקבית, במיוחד כשעוברים בין מכשירים, ודפוסי הניווט גורמים לבעיות משמעותיות בשימושיות.

למשל: היא מאפשרת (בסלחנות, ובכך היא מעודדת) ספונטניות כזו שאנשים לא נותנים את הדעת על הודעות לפני שהם משגרים אותן בלחץ אל הנמען, ואז מוצאים את עצמם מוסיפים עוד ועוד הודעות השלמה לצורך תיקון. המשתמשים המעמיקים/המתקדמים יותר שיטרחו לערוך הודעה שנשלחה (אם היא עדיין לא נקראה) יגלו שהפלואו של עריכה קצת טרחני מדי בשביל פעולת תיקון זריזה שנדרשת לטעות סופרים. התוצאה: בשביל להעביר מסר שהיה יכול להיות קצר ופשוט הנמענים מוצאים את עצמם נאלצים לסכם שרשור של תיקוני עריכה שנערמו אחד אחרי השני.

תרבות של לחץ ושל זמינות תמידית


האינדיקטורים שלא מפסיקים לעקוב


מחקר שפורסם בכתב העת הרפואי BMC Public Health מצא קשר פוטנציאלי בין שימוש ב-WhatsApp לצרכי עבודה לבין רמות גבוהות של דיכאון, חרדה ומתח, במיוחד בקרב אלו שתופסים את השימוש בו כגורם ללחץ ומשפיע על מערכות היחסים התעסוקתיות והחברתיות שלהם. WhatsApp יצרה תופעה של "זמינות כפויה" שמטשטשת לחלוטין את הגבולות בין עבודה לחיים אישיים. המחקר מראה שעובדים מדווחים על תחושת לחץ לענות להודעות קשורות לעבודה בזמנים לא סבירים – בשעה 1 בלילה, בסופי שבוע, בחופשות. שמישהו ישכנע אותי עכשיו שאלה צרכים אמיתיים או יתרונות, או דברים חיוביים באופן כללי.
WhatsApp יכולה גם להיות מקור לבריונות ואפליה, למשל אם עובד מוחרג בכוונה מקבוצה". זה לא רק עניין של אי-נוחות – זה יכול להוביל לתביעות משפטיות ולהשלכות ארגוניות חמורות. ועכשיו תמירו את המילה ״עובד״ ב״תלמיד״ או ב״הילד שלי״

צ'אטים קבוצתיים: כאוס מתוכנן


צ'אטים קבוצתיים ב-WhatsApp הם אולי הדוגמה הבולטת ביותר לכשלון UX של האפליקציה. משתמשים מדווחים על תחושות של הצפה מוחלטת: להתעורר ל-200 הודעות בצ'אט קבוצתי אחד, לנסות לעקוב אחרי שיחות מרובות שמתקיימות במקביל, לאבד הקשר לגמרי על מה מדברים.

מחקר שערך The Conversation מצא ש-40% מהמשיבים הצביעו על תחושת הצפה מהודעות והתראות מצ'אטים קבוצתיים. יתר על כן, המחקר מראה ש-66% מהמשתמשים הרגישו המומים מההודעות הקבוצתיות שלהם, ו-42% אמרו שצ'אטים קבוצתיים יכולים להרגיש כמו עבודה במשרה חלקית.

הבעיה המבנית היא שאין דרך טובה לסנן או לארגן צ'אטים. כל הצ'אטים – אישיים וקבוצתיים – מעורבבים יחד בסדר כרונולוגי. אי אפשר לקטלג או להבדיל ביניהם בקלות, וזה מוביל לזמן רב של גלילה וחיפוש.

אני לא יכול להיות פה כל הזמן

פיצ'ר ה-"השב" שלא פותר את הבעיה


WhatsApp הציגה את פיצ'ר ההשבה המצוטטת (Quote Reply) כדי לפתור חלק מהבלגן הזה. המשתמשים יכולים כעת להחזיק לחיצה על הודעה ולהשיב ישירות אליה, מה שיוצר הקשר חזותי. למרות שזה שיפור מסוים, המחקר מראה שזה יוצר גם בעיות חדשות. אנשים משתמשים בפיצ'ר כדי לחפור בהודעות ישנות ולהפוך כל צ'אט למעין "חקירה" של מה שנאמר בעבר – דבר שלעיתים קרובות נעשה כדי להוכיח סתירות או לגרום למבוכה. הפיצ'ר שנועד לשפר את בהירות התקשורת הפך לכלי לסוג חדש של משחקים חברתיים לא בריאים.


תסמונת הפחד מפספוס (FOMO) וההתמכרות הדיגיטלית שוואטסאפ מתחזקת


מחקרים פסיכולוגיים מראים ש-WhatsApp מנצלת מנגנוני תגמול במוח שיוצרים התנהגות כמו-ממכרת. המחקר "The Relationship Between Problematic Internet Use and WhatsApp" מצא שאימפולסיביות היא המנבא החזק ביותר לשימוש בעייתי ב-WhatsApp, במיוחד מימד התגמול המיידי.

המחקר מסביר: "אנשים עם שימוש בעייתי באינטרנט עשויים לפנות לאינטרנט כדי לספק את הצורך בסיפוק מיידי ללא התחשבות בהשלכות השליליות האפשריות של התנהגות זו. באופן דומה, משתמשי WhatsApp היו מחפשים תגמולים מיידיים דרך האפליקציה הזו". דפוס זה מוביל למה שנקרא "עומס תקשורתי" (Communication Overload), כאשר מחקר על עובדים מצא שהשימוש ב-WhatsApp בעבודה מנבא באופן מתון אך משמעותי עומס מידע, עומס תקשורת ועומס חברתי, שכולם תורמים לטכנוסטרס.

הבעייתיות בהודעות קוליות


הודעות קוליות: אחד הפיצ׳רים הכי דיסראפטיביים שאנשים שולחים בקלות יתרה אבל לא נהנים לקבל. הטענה האגוצנטרית ״לא נוח לי להקליד״ היא משום מה בעלת פחות משקל מ״לא נוח לי להקשיב״… כאן הבעיה של עריכה ותיקון חמורה יותר, והנמענים מוצאים את עצמם מקבלים עוד ועוד הקלטות שבאות להחליף עריכה ותיקון.

זה קורה כי האפליקציה הופכת את שליחת הודעה קולית לטריוויאלית: פשוט ללחוץ והחזיק את הכפתור – הרבה פחות פעולות וטירחה מכל אופציה אחרת – אך היא לא מעודדת את המשתמשים לחשוב לפני שהם מקליטים. התוצאה? שטף של הודעות קוליות חצי-מוקלטות, לא מסודרות, ולעיתים קרובות משתמשים שולחים שלוש-ארבע הודעות קוליות ברציפות כי הם שכחו משהו, טעו, או פשוט לא ארגנו את המחשבות לפני שהתחילו לדבר.

המחקר מצביע על בעיות טכניות חוזרות: משתמשים מדווחים שהאינדיקטור של "לא האזנתי" נשאר ירוק גם לאחר שהאזינו להודעה, מה שמקשה עליהם לעקוב אחרי מה שהם כבר שמעו ומה עדיין לא. זה יוצר מעגל של בלבול וצורך לבדוק שוב ושוב את אותן הודעות.


תארו לעצמכם: לחסום הודעות קוליות

למה לעצור כאן?

יש עוד דברים מעניינים להרחיב עליהם!

אונליין

אהבה #ללאפילטר

מהלך מעורבות-שיווקית מוצלח במיוחד של אינסטגרם אשר גרם למשתמשים המסורים ביותר להתעלות על עצמם יצירתית

לקרוא עוד »
מיתוג

סיפור כיסוי

אם עד לפני כמה שנים מותגים הסתפקו בנוכחות פורמלית בדמותו של לוגו על הכנף האחורית של הרכב, היום הנטייה היא להשתמש בכל שטח הרכב כשטח פרסומי.

לקרוא עוד »